<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ו</h1>
<h2>דף ו:</h2>
טרית טרופה כלומר שנמוחה שאינה נכרת אם היא מדג טמא, וכן ציר שאין בו דגה אסור באכילה אבל לא בהנאה. אבל ציר שיש בו דגה מותר, ואם החבית פתוחה בעינן ב' קרומות הנעשה כשאין שם דג טמא ונקר' בלשון חז"ל זה הקרום כלבית, ובחבית סתומה סגי בחד. וגוי שהביא כמה חביות מהן, אם פתוחות ונמצאת בא' מהן דין כלבית כלומר שתים כלן מותרו', ואם סתומו' היא מותרת וכלן אסורות, כי הציר של דגים טמאים אסור מדרבנן כאשר אכתוב מה שאין כן בחתיכת דג שצרי' סימן לכל אחד כאשר אכתוב. והרשב"א פי' דג קטן היא כלבית הילכך אם נמצא דג א' קטן טהור בחבית סתומה מותר ואם היא פתוחה צריך ב' דגים טהורין משוטטין אפילו קטנים ביותר. ואם הן חביו' הרבה וסתומות ולא נמצאת אלא בא' מהן דג אחד היא מותרת וכלן אסורות עד שימצאו בא' מהפתוחות שנים טהורים, ואם פתוחות ונמצאו ב' דגים קטנים באח' מהן כי צריך ב' בפתוחה כלן מותרות כי בציר הקלו כמו שכתבתי כך כתו' בתורת הבית.
טרית שאינה טרופה, כגון טונינא וכיוצא בה, ואינה טרופה פי' שלא נמוחה מותרת באכילה והוא שמכיר ראש ושדרה כך פשוט בע"ז וכתבו התוס' אף על פי שיש טמאין שדומין ראשן ושדרן לטהורי' אינם מצויין בינינו. ואם אין מכירין אין לסמוך על סימן ראש ושדרה להתיר דג עליהן אלא בסנפיר וקשקשת מאחר שאינו מכיר יפה הראש והשדרה אם הוא של דג טהור כי דג טמא ראשו חד ואין חוט השדרה ורוב הטהורין אין ראשן חד ויש להן חוט השדרה, וכן כתב הרשב"א שאין לסמוך על סימני ראש ושדרה אלא בסנפיר וקשקשת זולתי אם מכירו שהוא של דג טהור. ועוד פשוט והא דבעי' בטרית ראש ושדרה ניכר בין בגופן בין בצירן כלומר בין לאכול הגוף או הציר. ועוד פשוט ואם כל החתיכות מתאימות כלומר שוות שניכר שהוא דג אחד שלם אם יש בחתיכה אחת סימן טהרה כל החתיכות מותרות. ואם אין מתאימות כתב הרשב"א חתיכה שיש בה סימן טהרה מותרת אפי' מלוחות והשאר אסורות, כי משום שמא נמלחו ביחד אינו אסור אלא אם כן נמלחו ביחד בודאי כאשר אכתוב כי הוא ספק דרבנן, וכן כתבו בתוס' כי ציר דגים טמאים אסור מדרבנן וכן מוכח [בחולין צ"ט ע"ב] ובכאן הוא ספק אם שאר החתיכות הן מדג טמא. וכן גרב מלא חתיכות ונמצא סימן בא' מהן לא נאסור חתיכה שיש בה סימן משום ציר החתיכה שאין בה סימן אף על פי שהציר בעצמו הוא אסור דגזרו צירן אטו גופן.
<h2>דף ז:</h2>
דג טמא שבלע דג טהור מותר וטהור שבלע טמא אסור. כך פשוט בבכורות. וכתב ה"ר משה מפנטיסא ודוקא כשהוא שלם דלא הוי כמעוכל ואז אסור. ומטעם זה יש לאסור חטה שנמצאת בתרנגולת בפסח שנפלה לקדרה.
קרבי דגי' ועוברן כלו' הביצי' אין נלקחי' אלא מן המומחה פי' מישראל ידוע שאינו רגיל ליקח מהגוי כך פשוט בע"ז [מ' ע"א] וחלקו בגמ' ר' זיר' אומ' כי עוברי' אינם נקחי' אלא מהמומח' אם נמוחו, ואם לא נימוחו נקחי' מכל אדם כי בודקי' בסימניהם כמו ביצי עוף טהור ראשו הא' כד וראשו הא' חד כמו שכתבתי [אות כ"ב] בסימני ביצי העוף. ור' דוסתאי דמן בארי אמ' סמי מכאן עוברין כלומר לא תשנה במימרא של מעלה אלא קרבי דגי' אינן נקחי' אלא מהמומחה אבל עוברי' נקחי' מכל אדם אפילו נמוחו כי סבירא ליה דג טמא אין לו ביצים אבל משריץ. ובעלי התוס' כתבו כר' זירא לחומר'. ורי"ף כתב כרבי דוסתאי לקולא ותמהו עליו ונכון להחמי' כי הוא איסור תורה, והרשב"א כרי"ף.
